שרה שכלה את בתה ושני נכדיה בפיגוע לפני כ 18 שנה.
היא עברה לטיפולי לפני 3 שנים לאחר שעובדת ותיקה פרשה מעבודתה.
מההתחלה נוצר קשר קרוב ביננו, והתחלנו להיפגש על בסיס קבוע אחת לחודשיים.
באותו הזמן, על אף שהיתה כבר מעל גיל 70, המשיכה לעבוד כקופאית בשק"ם במסגרת של חיל האוויר.
התברר כי מעבר לתפקידה היא היתה אוזן קשבת לחיילים רבים בזכות אישיותה המיוחדת, והדבר נתן לה סיפוק ומשמעות רבה.
התברר לי כי שרה ממשיכה לעבוד משום שהיא זקוקה לאנשים סביבה וחששה מה"שקט" שיגיע עם הפרישה.
בעידודי החלה טיפול פסיכולוגי לאחר שבשנים עברו לא התחברה למטפל מתאים ולא מימשה זכאות זו. בזכות הטיפול והתמיכה החליטה לפרוש מעבודתה.
לאחר מספר חודשים הצעתי לשרה להצטרף לקבוצת המתנדבים עבור נפגעי פעולות איבה – הערכתי כי תוכל להיות מתנדבת איכותית בזכות יכולתה המיוחדת ליצור קשר ולהיות עבור האחר.
שרה החלה להתנדב עם מטופל מהשיקום בן 50 ללא עורף משפחתי, שניהם עלו בעבר מצרפת וסביב השפה המשותפת נוצר חיבור מיידי ומיוחד. מדובר במקרה מורכב והיא מלווה אותו מזה כמה חודשים במסירות רבה.
שרה שעד לא מזמן היתה יושבת מולי מאחורי הפלסטיק השקוף שבחדר כמטופלת עברה תהליך של העצמה והפכה מנתמכת לתומכת, היא נותנת שירות, מהווה דמות משמעותית לבחור שאיתו היא מתנדבת, ושותפה לדרך בקבוצת המתנדבים. לי כמנחת הקבוצה, לראות את זה קורה זה מעורר השראה ומרגש גם יחד.
מיה גלברד- עו"ס, עובדת שיקום סניף קריות