יערה (שם בדוי), בת 46, אלמנה מזה כשנה, אם ל 2 בנות מתבגרות גרה ביישוב כפרי בצפון הארץ.
בעברה עשתה ניסיונות לניהול עסקים בתחומים שונים, ללא הצלחה.
במשך למעלה מעשור לפני שהתאלמנה, השקיעה יערה את מרצה ומשאביה בטיפול בבן זוגה שעבר אירוע מוחי קשה והפך סיעודי.
מאישה דומיננטית, רבת פעלים וחיונית, היא חשה כי עולמה חרב עליה והיא מאבדת את עצמה בדרך.
בשנת 2018, פנתה יערה לשיקום למימוש הפוטנציאל התעסוקתי שלה והגשמת חלומה להיות עו"ס, כשהיא בתחילת השנה הראשונה לתואר, וזכאותה לשיקום אושרה מכוח היותה "בת זוג של נכה קשה שאינו ניתן לשיקום".
לאורך התכנית בלטו מאמציה ונחישותה להצליח. היא התמודדה באופן מעורר השראה עם המטלות הלימודיות, לצד גידול בנותיה המתבגרות והמשך הטיפול בבן זוגה שמצבו הוסיף להתדרדר.
בתחילת שנה ג' ללימודים, נפטר בן זוגה, וניצני ייאוש החלו לבצבץ אך לא להרבה זמן.
עקב המציאות החדשה שונה מעמדה בשיקום מ"בת זוג של נכה קשה" ל"אלמנה".
לצד הקושי והאבל שפקדו את יערה, היותה בתהליך שיקום ובני הנוער שחיכו לה בציפייה רבה בהכשרה המעשית היוו עוגן משמעותי עבורה שסייעה לה לגייס כוחות להמשך הדרך.
בשנת תש"פ, סיימה יערה את לימודי התואר בעבודה סוציאלית בהצלחה רבה, ובהמשך השתתפה בסדנת 'סטוריטלינג' שנערכה במחלקת השיקום, לטובת קבלת כלים למציאת עבודה.
בימים אלה, היא מתחילה הכשרה באחת מהמחלקות לשירותים חברתיים באזור מגוריה.
הליווי של יערה לאורך השנים היה עבורי שיעור בדבקות במטרה, נחישות והתמדה, יכולת להחזיק בתקווה גם כאשר נדמה כי איננה ואמונה שגם אחרי שלכת תגיע צמיחה.
רינת כהן-עובדת שיקום סניף טבריה