ב- 19.8.21 התקיים מפגש הסיום לקבוצת נשים מיוחדת ורבת עוצמה.
קבוצה של נשים אמיצות, חכמות ומוכשרות אשר במשך שנים מתמודדות עם מחלה מורכבת בעלת השפעות נפשיות וגופניות ניכרות.
מדובר על שבע נשים צעירות המתמודדות לאורך תקופה ממושכת עם מחלת הקרוהן.
ארבע מהנשים נמצאות כרגע בתכנית שיקום פעילה ושלוש סיימו תכנית בשנים האחרונות.
הקבוצה קיימה תשעה מפגשים אשר זכיתי בהם להזדמנות יוצאת דופן להפגיש נשים ממקומות שונים בארץ, כאשר כל אחת בעיסוקיה שלה לנקודת זמן אחת, בשקט, למפגש ייחודי של תמיכה ושיתוף.
תהליך הגיוס ארך זמן ודרש שיתוף פעולה מעובדות מסניפים אחרים, וזאת על מנת לצבור כמות מספקת של משתתפות. כאשר התגבשה הקבוצה הנוכחות הייתה גבוהה למעט מספר היעדרויות מוצדקות.
אני כמנחה לקבוצה ראשונה חוויתי חששות, בעיקר עקב המרחק וחוסר היכולת לראות את הבעות הפנים, לשמוע את טון הדיבור ולקבל פידבק על התהליך הקבוצתי.
יחד עם זאת, החוויה הייתה נפלאה. התפלאתי לראות עד כמה מהר נוצר החיבור והאינטימיות בין המשתתפות.
ההזדמנות של מגע עם קבוצת השוות, עם נשים שבאמת מבינות אחת את השנייה היה ייחודי ואפשר קרבה והבנה הדדית שניתן היה לחוש אותה בגוף, וכל זאת מבעד לשורות ולמילים.
במפגשים עלו נושאים רגישים כדוגמת דימוי גוף, הקשר בין המצב הנפשי לגופני, דילמות לגבי שיתוף הסביבה לגבי המחלה, ההתמודדות הפיזית עם המכאובים והמגבלות, הבדיקות, הרופאים והתרופות.
למרות האובדנים והכאב, הקבוצה תובלה בהמון הומור כיף וצחוק. האווירה ששררה היא של תמיכה, אמפתיה, הכלה וכבוד הדדי.
הרגשות שליוו אותי כלפי המשתתפות בקבוצה הן של הערכה, אמפתיה והשתאות על כך שלמרות הקשיים מדובר בנשים צעירות, אינטליגנטיות, חזקות אשר חיות חיים מלאים ואינן מתכוונות לתת למחלה לעצור אותם.
להלן מספר ציטוטים משמעותיים שנחרטו אצלי במהלך הקבוצה:
- "פעם הסברתי את זה למישהי שאני מרגישה שזה כמו נסיעה בכביש, התקף הוא רמזור- את נעצרת לזמן מסוים וממשיכה בדרך שלך, חשוב ליהנות מהדרך למרות הרמזורים ".
- "בהתחלה כשאבחנו לי את המחלה הייתי תמיד אומרת למה זה מגיע לי, אבל איפשהו צצה לי האמונה ואני יודעת שהשם שולח לנו אתגרים ומכשולים שהוא יודע שאנחנו יכולים לעמוד בהם".
- "אני אומרת לעצמי בוקר בוקר, קמת מהמיטה ויצאת לעבודה או ללימודים -את גדולה מהחיים"
- "התקף הוא לא יותר מעצירה במסלול החיים. פסק זמן מעורר מחשבה, שנותן הזדמנות לבחון מה עורר את ההתקף, ואיך אני יכולה לנהוג אחרת פעם הבאה. ממש חשבון נפש. אבל לאחר מכן החיים ממשיכים תודה לאל".
במפגש הסיכום המשתתפות ציינו כי הקבוצה נתנה להן כוח לחשוף צדדים פחות נעימים של המחלה, מצאו אופטימיות גם אם לצד רגעים קשים.
מנחה: טל ארז מרון - סניף אשדוד