מינהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי מפרסם סקר על שכר והכנסה מעבודה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים, לשנת 2016. הסקר מבוסס על הדיווחים השנתיים של המעסיקים למס הכנסה ועל ההכנסות על פי השומות הסופיות של העצמאים. להלן הממצאים העיקריים:
השכר הממוצע לחודש עבודה של השכירים ב-2016 היה 10,488 ₪, גידול נומינאלי של כ-0.7% לעומת השנה הקודמת. השכר החציוני עלה באותה תקופה ב-1.2%.
שכר הנשים הממוצע לחודש עבודה היה 8,469 ₪, והוא היה נמוך בכ-32% משכר הגברים (12,446 ש"ח). ייתכן כמובן שפער זה נובע מגורמים שונים וביניהם עבודה חלקית לעומת מלאה אך אין בנתונים המינהליים מידע על כך.
השכר הממוצע לחודש עבודה בירושלים היה הנמוך מבין רמות השכר בערים הגדולות (יותר מ-200,000 תושבים). שיעורו בירושלים הגיעה ל-82.5% מהשכר הממוצע במשק. במקום אחריו היה השכר באשדוד – 90.2%. לעומת אלה השתכרו העובדים בחיפה, פתח תקווה, ראשון לציון ותל אביב בשכר שהוא גבוה מהממוצע – 107.2%, 109%, 109.5% ו-122.4% בהתאמה.
הממצאים מורים על הבדלים ניכרים בהתפלגות השכר בין שש הערים הגדולות: בתל אביב, למשל, כ-16.8% מהשכירים משתכרים יותר מפי שניים מן השכר הממוצע, לעומת כ-6% בירושלים ו-7.5% באשדוד.
מהתפלגות השכר הממוצע לחודש עבודה במשק כולו עולה כי 33% מהשכירים משתכרים עד שכר מינימום (4,825 ב-2016) וכ-69.3% עד השכר הממוצע. בישובים מסעדה ו-מג'דל שמס אחוז השכירים המשתכרים מתחת לשכר מינימום הוא הגבוה ביותר, 59.8% ו-58.4% בהתאמה. לעומת זאת בישובים צור יצחק ובית חשמונאי אחוז השכירים המשתכרים מתחת לשכר מינימום הוא הנמוך ביותר 13.7% ו-17.9% בהתאמה. יצויין כי הדבר יכול לנבוע מעבודה במשרה חלקית, מידע שאינו מצוי בביטוח הלאומי.
התפלגות שכר השכירים לפי צורת היישוב מראה, כי השכר הממוצע ביישובים העירוניים הערביים הוא נמוך בכ-31.7% מהשכר הממוצע בישובים עירוניים יהודיים.
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ח"כ חיים כץ ציין שעובדות אלה מצביעות על פערים בלתי נסבלים בתחום השכר, בין נשים לגברים, ובין אזורים שונים בארץ. השר הוסיף כי נתונים אלה מדגישים את החשיבות של נקיטת אמצעים לשיפור השכר לעובדים בשכר נמוך, בין אם באמצעות הגדלת הדיסריגרד בהבטחת הכנסה, בין אם באמצעות הפחתת שיעור הקיזוז בקצבה זו, כפי שהשר עשה בהצלחה בקרב אמהות עצמאיות. השר ציין שסנכרון טוב יותר בין קצבת הבטחת הכנסה לבין מענק העבודה ושיפור של האחרון יסייעו אף הם לצמצום האי-שוויון בשכר.
מנכ"ל הביטוח הלאומי, מר מאיר שפיגלר ציין שפערי השכר בין הפריפריה לבין המרכז מצביעים על הצורך בנקיטת מדיניות אזורית, כגון שיפור תשתיות התחבורה והכבישים, הקמה וחיזוק של אזורי תעסוקה שיצמצמו פערים כאלה וישפרו את תנאי העבודה והשכר.
השכר הממוצע הגבוה ביותר נמדד לשכירים המתגוררים בסביון (19,871 ₪), בנופית (19,122 ₪) ובכפר האורנים (19,037 ש"ח). השכר הנמוך ביותר נמדד אצל השכירים תושבי מודיעין עילית (5,727 ₪), ביר-הדאג' (5,761 ₪) ועמנואל (5,925 ₪).
בסקר גם מפורטים נתונים על ההכנסה הממוצעת של העצמאים. בשנת 2016 הסתכמה ההכנסה הממוצעת לחודש בשנה של העובדים העצמאיים ב-10,362 ש"ח, גידול נומינאלי של 3.1% לעומת השנה הקודמת. ההכנסה השנתית של העצמאים גבוהה בכ-16.3% מהשכר הממוצע המקביל לשכירים.
ההכנסה הגבוהה ביותר בקרב העצמאים נרשמה בלהבים (21,319 ש"ח) ובשמשית (16,826 ש"ח). ההכנסה הנמוכה ביותר נמצאה באום בטין (4,712 ש"ח) וסאג'ור (5,078 ש"ח).
התפלגות ההכנסות לפי שנת עלייה מאפשרת להשוות את הכנסתם של העולים החדשים לכלל האוכלוסייה העובדת. הנתונים מורים כי ככל ששהותו של העולה בארץ מתמשכת יותר, כך הכנסתו לחודש עבודה גבוהה יותר. לדוגמה, בשנת 2016 השכר הממוצע לחודש עבודה של עולה שהגיע ארצה בשנים 2011-1990 היה גבוה ב-45.2% משכרו של מי שעלה ארצה בשנים 2016-2012, אך נמוך ב-6% מהשכר הממוצע של כל השכירים במשק.
מהדוח עולה גם כי בשנת 2016 היו רשומים בקובצי המוסד לביטוח לאומי כ-3.96 מיליון מבוטחים שעובדים, מהם כ-3.68 מיליון שכירים, כ-280.6 אלף עצמאיים וכ-51.1 אלף עובדים שהיו גם שכירים וגם עצמאים במהלך השנה.