סקר זה מציג נתונים על שכר והכנסה לפני מס, על תעסוקה ועל מעמד בעבודה לפי משתנים דמוגרפיים וכלכליים שונים, לשנת 2013. הוא עוסק באוכלוסיות העובדים השכירים והעובדים העצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי וכולל מידע על עשירונים ומדד האי-שוויון בהכנסות מעבודה לפי יישוב. נתוני השכר אינם מתוקנים לחלקיות המשרה.
בשנת 2013 היו רשומים בקובצי המוסד לביטוח לאומי כ-3.4 מיליון עובדים שכירים שונים שקיבלו שכר בעבור חודש אחד לפחות, כ-249 אלף עובדים עצמאיים וכ-46 אלף עובדים שהיו גם שכירים וגם עצמאים במהלך השנה.
להלן הממצאים העיקריים:
השכר הממוצע לחודש עבודה של שכירים היה ב-2013 9,708 ש"ח. שכר הנשים לחודש עבודה (7,799 ש"ח) היה נמוך בכ-32.6% מהשכר הממוצע של הגברים (11,582 ש"ח).
השכר הממוצע לחודש בשנה של השכירים היה 8,247 ש"ח – 84.9% מהשכר הממוצע לחודש עבודה, זאת משום שיש עובדים שכירים שאינם עובדים שנה שלמה.
נמצא שמבין שש הערים הגדולות (יותר מ-200,000 תושבים), ירושלים נמצאת בתחתית הרשימה עם שכר ממוצע לחודש עבודה ששיעורו 84.5% מהשכר הממוצע במשק ומעליה אשדוד – 90.5%. בפתח תקוה, חיפה, ראשון לציון ותל אביב, לעומת זאת, השתכרו שכר הגבוה מהשכר הממוצע – 108.2%, 108.4%, 109.5% ו-118.9% בהתאמה.
התפלגות שכר השכירים לפי צורת היישוב מראה, כי השכר הממוצע ביישובים העירוניים הלא יהודיים נמוך בכ-31% מהשכר הממוצע ביישובים היהודיים. השכר הממוצע הגבוה ביותר נמדד לשכירים המתגוררים בסביון (18,821 ש"ח) ובכפר האורנים (18,406 ש"ח). השכר הנמוך ביותר נמדד אצל השכירים תושבי מודיעין עילית (5,476 ש"ח), ג'סר אל-זרקא (5,419 ש"ח) וביר הדאג' (5,354 ש"ח).
בסקר גם מפורטים נתונים על ההכנסה הממוצעת של העצמאים: בשנת 2013 היתה הכנסתם הממוצעת לחודש בשנה 9,458 ש"ח – ב-14.7% יותר מהשכר הממוצע המקביל לשכירים. ההכנסה הגבוהה ביותר בקרב העצמאים היתה בסביון (19,697 ש"ח) ובלהבים (15,095 ש"ח). ההכנסה הנמוכה ביותר נמצאה באום בטין (3,089 ש"ח) וביר הדאג' (4,747 ש"ח).
מדד ג'יני לאי-שוויון התחלקות ההכנסה בקרב כלל השכירים הגיע בשנת 2013 ל-0.4709 – ירידה לעומת השנה הקודמת. בקרב העובדים העצמאיים המדד עלה מ-0.5038 ב-2012 ל-0.5041 ב-2013. כמו כן, נמצא קשר חיובי בין רמת השכר ביישוב לבין מדד ג'יני: ככל שרמת השכר ביישוב גבוהה יותר, מדד הג'יני עולה, כלומר מתקיים אי-שוויון גדול יותר בהתחלקות השכר.
הסקר עוסק גם בהכנסות של משפחות עובדים. ב-2013 ההכנסה של משפחה מעבודה שכירה ועצמאית הסתכמה ב-18,163 ש"ח בממוצע לחודש בשנה. בין חמש הערים הגדולות, ההכנסה הגבוהה ביותר היתה בתל אביב (24,299 ש"ח), ולאחר מכן בחיפה (22,344 ש"ח), בראשון לציון (21,789 ש"ח), בפתח-תקוה (20,843 ש"ח) ובאשדוד (15,926 ש"ח). בירושלים ההכנסה הממוצעת היתה נמוכה מהממוצע הארצי (12,301 ש"ח).
מספר העובדים שעבדו בו-זמנית אצל יותר ממעסיק אחד היה כ-248.8 אלף בשנת 2013, שהם 8.6% מסך העובדים השכירים. אחוז הנשים העובדות ביותר ממקום עבודה אחד היה 10.1% לעומת 7.3% מהגברים.
מספר השכירים שהחליפו את מקום עבודתם במהלך 2013 הגיע לכ-956 אלף, שהם כ-27.6% מכלל השכירים.
התפלגות ההכנסות לפי שנת עלייה מאפשרת להשוות את הכנסתם של העולים החדשים לכלל האוכלוסייה העובדת. הנתונים מורים כי ככל ששהותו של העולה בארץ קצרה יותר, כך הכנסתו לחודש עבודה נמוכה יותר. לדוגמה, בשנת 2013 השכר החודשי הממוצע של עולה שהגיע ארצה בשנים 2008-1990 היה גבוה ב-41% משכרו של מי שעלה ארצה בשנים 2013-2009, אך נמוך ב-10.2% מהשכר הממוצע של כל השכירים במשק.
חלוקת המשפחות לפי רמת הכנסתן על-פי עשירונים ומספר ילדים מעלה כי הכנסתם של ששת העשירונים הראשונים קטנה מההכנסה הארצית הממוצעת. ההכנסה הממוצעת של המשפחות (לא כולל משפחות יחידים) עולה עם מספר הילדים עד לשלושה ילדים, אך משנה כיוון במשפחות גדולות יותר. לדוגמה, ההכנסה הממוצעת במשפחות עם ארבעה ילדים ויותר נמוכה בכ-30.8% מההכנסה במשפחות עם שני ילדים.