השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה

·         השינויים בגובה קצבאות הילדים במהלך השנים 1994 עד 2007 השפיעו על פריון הילודה בקרב נשים ערביות וחרדיות, אך לא השפיעו על הילודה של יהודיות לא-חרדיות ודרוזיות.

·         הענקת קצבת הילדים לילד הרביעי/השביעי בגובה 560/500 ש"ח לחודש (הקצבה הממוצעת בשנים 1994 עד 2004, במחירי 2007) הגדילה את פריון הילודה של ערביות ב-6 עד 7 אחוזים ושל חרדיות בכ-3 אחוזים; זאת, בהשוואה למצב שבו לא הייתה מוענקת להן כל קצבה. הענקת אותן קצבאות הגדילה את סך הילודה בישראל בכ-2 אחוזים.

·         המחקר מלמד שביטול מלא של קצבאות הילדים היה מביא לירידה בפריון הכולל של החרדיות בכ-0.2 ילד (ילד אחד פחות בכל משפחה חמישית) ושל בדואיות בדרום בכ-0.4 ילד (2 ילדים פחות בכל משפחה חמישית); והפריון הכולל של יהודיות לא-חרדיות ודרוזיות היה נותר ללא שינוי.

·         בתקופת המחקר נרשמה מגמת ירידה בילודה (למעט אצל יהודים לא-חרדים). הקיצוץ בקצבאות הילדים בשנים 2004 עד 2007 מסביר חלק משמעותי מהירידה בילודה בקרב נשים ערביות וחלק קטן מהירידה אצל נשים חרדיות.

·         לקיצוץ בקצבאות הילדים בשנים 2007-2004 הייתה לרוב השפעה חזקה יותר על הילודה של נשים מבוגרות, מטופלות בילדים רבים, בעלות הכנסה משפחתית נמוכה, וכן על נשים שבאו ממשפחות מרובות ילדים.

קצבאות הילדים הן כלי מרכזי של המדינה לסייע למשפחות במימון ההוצאות על גידול ילדיהן ולצמצום העוני ואי-השוויון בהכנסות בקרב משפחות עם ילדים. ואולם, תרומת קצבאות הילדים להקטנת שיעורי העוני עלולה להישחק במידה שהן גורמות לעלייה ניכרת בשיעורי הילודה של האוכלוסיות העניות; וכפועל יוצא לפגוע ברווחת ילדיהן ואף להגדיל את אי-השוויון בדור הבא. המחקר בחן את השפעת השינויים בגובה קצבאות הילדים על הילודה בישראל, ובפרט בקרב האוכלוסיות העניות. בנוסף, לקצבאות הילדים יש השפעה על תחומים חשובים אחרים ובכללם שוק העבודה, מדיניות התקציב וקצב הצמיחה הכלכלית. בשני העשורים האחרונים חלו שינויים ניכרים בגובה של קצבאות הילדים בישראל: באמצע שנות התשעים הועלו מאוד הקצבאות ללא-יהודים והושוו לאלו של יהודים "יוצאי צבא"; בשנת 2001 הוגדלו בשיעור ניכר הקצבאות לילדים החמישי ומעלה; בשנים 2003-2002 קוצצו קצבאות הילדים בשיעור חד: כך שהקצבה לילד הבא הייתה בשנת 2007 נמוכה במונחים ריאליים בכ-60 אחוזים מהקצבה בשנת 2000. בסך הכול פחתו תשלומי קצבאות הילדים מ-8.1 מיליארדי ש"ח בשנת 2000 (במחירי 2008) ל-5.1 מיליארדים בשנת 2008.

במחקר, שנערך במשותף על ידי אסתר טולידנו וד"ר דניאל גוטליב ממינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי  ונעם זוסמן ורוני פריש מחטיבת המחקר בבנק ישראל, נבחנה ההשפעה שהייתה לגובה קצבאות הילדים על הילודה של נשים בישראל במהלך השנים 2007-1994, ובמיוחד התגובה על הקיצוץ החד של הקצבאות בשנת 2003. בסיס הנתונים למחקר מקורו במוסד לביטוח הלאומי, והוא הקיף את כל הנשים שהיו בגילי הפריון באותן שנים.נתונים גולמיים (איור 1) מראים כי בתקופה שלאחר הקיצוץ בקצבאות הילדים ירד הפריון הכולל (total fertility rate) – מספר הילדים הממוצע הצפוי לאישה במהלך חייה אם דפוסי הפריון שלה יהיו זהים לאלו של כל הנשים בגילי הפריון בשנה נתונה – מעל ומעבר למגמת הירידה בפריון הכולל לאורך השנים. התופעה בלטה בקרב ערבים, במיוחד בדואים בדרום הארץ, וכן אצל חרדים.

הממצא המרכזי העולה מאמידות סטטיסטיות הוא שקצבאות הילדים בשנים 2007-1994 הגדילו  את הילודה של חלק מהאוכלוסייה. קצבת הילדים לילד הרביעי/השביעי  בגובה של 560/500 ש"ח לחודש (הקצבה הממוצעת בשנים שנחקרו, במחירי 2007) הגדילה את ההסתברות-ללדת של נשים נשואות ערביות בסדר גודל של 7-6 אחוזים (0.4-0.3 ילד לאישה), בהשוואה למצב שבו לא היה מוענק להן קצבת הילדים בכלל; ההשפעה אצל חרדיות הייתה כ-3 אחוזים (כ-0.2 ילד לאישה), ובקרב נשים יהודיות לא-חרדיות ודרוזיות לא הייתה לקצבה כל השפעה על הילודה. השפעתה של הקצבה על הילודה של כלל האוכלוסייה הסתכמה בפחות מ-2 אחוזים (כ-0.06 ילד בלבד, השקולים לתוספת של כ-6 ילדים למאה נשים). בהשוואה למחקר של Cohen, Dehejia ו-Romanov[1] העוסק באותה סוגיה, ההשפעה של קצבאות הילדים על הילודה של כלל האוכלוסייה במחקר הנוכחי חלשה יותר, ונמצאת קרוב לגבול התחתון של האומדן שלהם.  

באיור 2 מוצגים הגורמים שהביאו להפחתת הפריון הכולל בתקופה שלאחר הקיצוץ בקצבאות הילדים בשנת 2003: הפחתת קצבאות הילדים הסבירה חלק משמעותי מהירידה בפריון בקרב ערביות.

עוד עולה מהמחקר כי לגובה קצבאות הילדים הייתה לרוב השפעה חזקה יותר על הילודה של נשים מבוגרות, מטופלות בילדים רבים, בעלות הכנסה משפחתית נמוכה, וכן על נשים שבאו ממשפחות מרובות ילדים (כשיתר הדברים קבועים), וכי אותן נשים גם הפחיתו יותר את הילודה לאחר הקיצוץ בקצבאות הילדים בשנת 2003.

ראוי לציין מספר הסתייגויות מהממצאים. ראשית, ייתכן שהשפעות של תהליכים מתמשכים ברכישת השכלה, בתחום החברתי, התרבותי, הדתי וכדומה הבשילו בתקופה הנחקרת והובילו לירידת פריון הילודה מצאו ביטוי חלקי בלבד במשתנים המפקחים באמידות. שנית, המחקר נערך זמן קצר יחסית לאחר הקיצוץ בקצבאות הילדים, ולכן הפרטים התקשו להעריך אם מדובר בשינוי קבוע או חולף – בפרט על רקע השינויים התכופים בקצבאות הילדים בתקופה הנחקרת ולאחריה. לכן לא ברור אם הירידה בילודה במהלך השנים 2007-2004 תתמיד בטווח הארוך ותביא להפחתת הפריון השלם, או שהיא מבטאת – לפחות באופן חלקי – דחיית לידות (spacing).

כדי להעריך את ההשפעה הכוללת של קצבאות הילדים על העוני בטווח הארוך יש להתחשב במכלול גורמים: מחד גיסא, קצבאות הילדים מפחיתות באופן ישיר את העוני בטווח הקצר, ולפיכך גם מגדילות את כושר ההשתכרות העתידי של הילדים במשפחות העניות; מאידך, הענקת קצבאות עלולה להפחית את היצע העבודה של אימהות ולהגדיל את הילודה בקרב האוכלוסיות העניות; כך תפחת ההכנסה המשפחתית לנפש ויפגע כושר ההשתכרות העתידי של הילדים. מהמחקר עולה כי השפעת הקיצוץ בקצבאות הילדים על העוני בטווח הארוך, דרך צמצום הילודה, הייתה כנראה מתונה בלבד, והשפעתו דרך ערוצים אחרים דורשת מחקר נוסף.

חשוב להדגיש שלגובה קצבאות הילדים יכולות להיות השלכות גם בתחומים נוספים כרווחת המשפחה, היצע העבודה של אימהות, אי-שוויון בהתחלקות הכנסות וכיוצא באלה.