אמלי (לאה), בת בדיעה (יפה) ותאופיק (ברוך) צאלח, נולדה בשנת תרפ"ד (1924) בדמשק בירת סוריה. ילדה שנייה במשפחה, אחות של עזרא, פרדוסה (פרידה), דוד ומרדכי.
גדלה בסוריה. משבגרה עבדה כתופרת בבית המשפחה בדמשק. הייתה צעירה ישרה ועדינה, טובת לב ונבונה.
אבי המשפחה תאופיק היה סוחר, שבמשך שנים עסק בחשאי בפעילות ציונית וסייע בהעלאת יהודי סוריה לארץ ישראל. בשנת 1944 הבן דוד עלה לארץ ישראל, האב ביקש מאמלי להצטרף אליו, אך היא בחרה לחכות כדי לעלות ביחד עם הוריה.
לאחר קום מדינת ישראל בשנת 1948 החמיר מצב היהודים בדמשק, והשלטונות כלאו את תאופיק בשל פעילותו למען העלייה לישראל>
עם שחרורו מהכלא בשנת 1949 ברחו ההורים, אמלי ואחיה עזרא ומרדכי ללבנון. הבת פרדוסה הייתה נשואה ואם לילדים, ונשארה בסוריה.
הם התגוררו בביירות בירת לבנון, שם האב תאופיק המשיך בפעילותו הציונית להעלאת יהודים באמצעות הסוכנות היהודית והמוסד לעלייה ב'. לאחר שנה הצליח להעלות לישראל את בן הזקונים מרדכי שהתאחד עם האח דוד, כמה חודשים מאוחר יותר עלה גם הבן עזרא לארץ. אמלי והוריה חלמו לעלות ארצה, ולהתאחד כאן עם בני המשפחה.
ביום 23.10.1950 הפליגו בחשאי מביירות שבלבנון מספר סירות ועליהן למעלה מעשרים איש, יהודים שביקשו להגיע לישראל והמבריחים הערבים שארגנו אותם. באחת הסירות היו בני משפחת צאלח: אמלי והוריה תאופיק ובדיעה.
לימים התברר שהנוסעים, בהם משפחת צאלח, נרצחו על היבשה סמוך לעיר צור על ידי המבריחים שגם שדדו את רכושם. אחרי הרצח המבריחים הפליגו והשליכו חלק מהגופות לים.
אמלי (לאה) צאלח נרצחה בחשוון תשי"א (אוקטובר 1950), והיא בת 26. איתה נרצחו הוריה. הותירה שלושה אחים ואחות.
שלושת בני משפחת צאלח לא נמצאו, ולא הובאו לקבר בישראל.
מדינת ישראל הכירה בתאופיק (ברוך), בדיעה (יפה) ואמלי (לאה) צאלח כהרוגי מלכות.