בדיעה (יפה), בת פרדוסה (פרידה) ודוד כליפה, נולדה בשנת תרס"ד (1904) בדמשק בירת סוריה. גדלה בסוריה.
משבגרה נישאה לתאופיק (ברוך) צאלח. בני הזוג גרו בדמשק ונולדו להם חמישה ילדים: עזרא, אמלי, פרדוסה (פרידה), דוד ומרדכי. בדיעה הייתה אישה מסורתית, ישרה, טובת לב ונבונה. עסקה בעיקר במשק הבית ובגידול הילדים, ואפשרה לבעלה להתפנות לעיסוקיו: מעבר להיותו סוחר הוא עסק במשך שנים בפעילות ציונית חשאית, השתתף בהעלאת יהודי סוריה לארץ ישראל. לא פעם אף הייתה לו לעזר, כחוליה המקשרת בין היהודים שהתכוונו לעלות לגורמים השונים שסייעו לעלייה. בין העולים היה בנם דוד, שהגיע ארצה כבר ב-1944.
לאחר קום מדינת ישראל בשנת 1948 החמיר מצב היהודים בדמשק, ותאופיק נכלא על ידי השלטונות בשל פעילותו.
עם שחרורו מהכלא בשנת 1949 החליטו בני הזוג לברוח ללבנון עם ילדיהם עזרא, אמלי ומרדכי. הבת פרדוסה, שהייתה נשואה עם ילדים, נשארה לגור בדמשק.<
הם התגוררו בביירות בירת לבנון, ותאופיק המשיך בפעילות חשאית להעלאת יהודים באמצעות הסוכנות היהודית והמוסד לעלייה ב'. לאחר שנה בלבנון הצליחו להעלות לארץ את בן הזקונים מרדכי שהתאחד עם אחיו דוד, כמה חודשים מאוחר יותר עלה גם הבן עזרא לישראל. חלומם היה לעלות לארץ עם בתם, ולהתאחד כאן עם בני המשפחה.
ביום 23.10.1950 הפליגו בחשאי מביירות שבלבנון מספר סירות ועליהן למעלה מעשרים איש, יהודים שביקשו להגיע לישראל והמבריחים הערבים שארגנו אותם. באחת הסירות היו בני משפחת צאלח: בדיעה, תאופיק ובתם אמלי.
לימים התברר שהנוסעים, בהם משפחת צאלח, נרצחו על היבשה סמוך לעיר צור על ידי המבריחים שגם שדדו את רכושם. אחרי הרצח המבריחים הפליגו והשליכו חלק מהגופות לים.
בדיעה (יפה) צאלח נרצחה בחשוון תשי"א (אוקטובר 1950), והיא בת 46. איתה נרצחו בעלה ובתה. הותירה שלושה בנים, בת ונכדים.
שלושת בני משפחת צאלח לא נמצאו, ולא הובאו לקבר בישראל.
מדינת ישראל הכירה בתאופיק (ברוך), בדיעה (יפה) ואמלי (לאה) צאלח כהרוגי מלכות.