איוב,
בן מולה סמון ותבלת אדהנן, נולד בשנת תרצ"ו (1936) באתיופיה. גדל בכפר
מסקלו שבחבל לסתה במשפחה ברוכת ילדים, ולו שנים-עשר אחים ואחיות - אסרסש, אלם,
אברה, פטג, אבבה, עזרא, נאנו, מרטה, ווביה, דברו, אלמשט
ואלנאיי.
משבגר נישא ונולדה לו בת – טפתו. לאחר מות רעייתו נישא בשנת
1967 לישטו, אשר הביאה עימה בת מנישואיה הקודמים ושמה בייש. יחד נולדו להם ילדים
נוספים: וויזרו, מברט, גטנט, פנטה, קלב, פלגו ובנצי. המשפחה התגוררה
במסקלו, איוב פרנס את משפחתו בעבודה בחקלאות ובאריגת בגדים. איש נעים הליכות
היה, אהוב על משפחתו ועל כל מכריו.
מחודש יוני 1990 היה איוב פעיל
בארגון יהודים לקראת עלייתם למדינת ישראל. הוא פעל בכמה מקומות באתיופיה, בהם
בעיר בהר-דר, באזור ווזבה. ליווה קבוצות לסודן ושב משם דרך גונדר, כשבדרך כל
הזמן המשיך לאסוף יהודים ולארגן אותם לקראת עלייה.
בעקבות פעילותו
איוב נרדף על ידי השלטונות, ובמהלך אחד המסעות נכלא יחד עם בנו גטנט וחתנו אסרסה
מנגיסטו. בשנת תש"ן (1990), אחרי תשעה חודשים בכלא שבמהלכם עבר עינויים,
מכות והתעללות קשה, הוא מת בבית הסוהר בבהר-דר. בן 54 היה במותו. הותיר אישה,
ילדים ואחים. משפחתו של איוב מולה עלתה לישראל. בארץ הרשויות הכירו
באיוב, שכל חטאו היה יהדותו ורצונו לעלות לארץ אבותיו, כהרוג
מלכות. בשנת 2003, כשנה לאחר ההכרה בו כהרוג מלכות, המשפחה החליטה
לעשות מעשה על מנת להביאו לקבורה בבית קברות יהודי ולהנציח את זכרו. בחודש מרץ
2003 פנה ארגון אסירי ציון של יהודי אתיופיה לשגרירות אתיופיה בארץ בבקשה לסייע
למשפחה להוציא את עצמותיו מחצר בית הכלא ולקבור אותו בבית העלמין היהודי במזרח
גונדר, באולקה. בחודש יוני 2003 טסו ישטו וגטנט מולה, רעייתו ובנו של איוב,
לאתיופיה ועימם נציגי ארגון אסירי ציון ליהודי אתיופיה והביאוהו למנוחת עולמים. |