רג'ין,
בת אדל ונסים, נולדה בשנת ת"ש (1940) בדמשק בירת סוריה. אחות בכורה לאליהו,
נינה ואברהם. היא הייתה יפה ועדינה כבובת חרסינה, העידו אוהביה, ועקב
כך דבק בה הכינוי - ז'וז'ו. רג'ין גדלה בדמשק. ילדה שקטה ואף ביישנית,
מגיל קטן בלטה כתלמידה מוצלחת ומחברותיה הוצגו כביטוי למצוינות. הופעתה המוקפדת
תמיד וכתב ידה היפה עשו אותה מודל לחיקוי, ורבים חיפשו את
קרבתה. רג'ין גדלה בבית שופע פעילות ציונית. אביה היה תעשיין מכובד
ומוכר בעיר, בעל מתפרה משגשגת, ובמישור נוסף היה פעיל בסיוע לתנועה הציונית
ובאיסוף מודיעין למענה בשנים הסוערות של המאבק על הקמת מדינת
ישראל. בשל פעילותו נעצר האב מדי פעם על ידי השלטונות. בחודש אוקטובר
1949, כשנסים שוחרר מהכלא אחרי עוד מעצר, הוא ברח מסוריה ללבנון עם כל משפחתו –
אשתו, ארבעת ילדיו ואימו, כשבכוונתם בהמשך לברוח מלבנון דרך הים ולהמשיך
לישראל. ביום 23.10.1950 הפליגו מביירות שבלבנון מספר סירות ועליהן
למעלה מעשרים איש, יהודים שביקשו להגיע לישראל והמבריחים הערבים שארגנו אותם.
באחת הספינות היו רג'ין ואליהו, שניים מילדיו של נסים, ואיתם אימו
רגינה. כעבור כמה ימים דווח שאחת הסירות טבעה בים ליד צור ונוסעיה
טבעו. לימים התברר שהנוסעים, בהם רגינה ושני נכדיה, נרצחו על היבשה על ידי
המבריחים שגם שדדו את רכושם. אחרי הרצח הם הפליגו, והשליכו את הגופות
למים. רג'ין לוזיה נרצחה ביום י"ח בחשוון תשי"א
(29.10.1950). איתה נרצחו אחיה אליהו וסבתה רגינה. בת עשר בהירצחה, הותירה
הורים, אחות ואח. גופותיהם של רגינה ונכדיה נסחפו לחוף ראש הנקרה, שם
נתגלו על ידי משמר החופים הישראלי. ביום 5.11.1950 השלושה הובאו למנוחות בבית
העלמין חוף הכרמל בחיפה.
מדינת ישראל הכירה ברגינה, רג'ין ואליהו
לוזיה כהרוגי מלכות. |