נאג'י, בן ששון סעאתי, נולד בעיראק בשנת תרס"ו (1906). הוא גדל בבגדד, בן זקונים במשפחה בת 14 נפשות. אבי המשפחה צבר רכוש רב בעסקיו והמשפחה חיה ברווחה רבה.
כשהיה נאג'י סטודנט נרצח אביו, והוא תפס את מקומו והחל לעבוד כמתווך. עם השנים נאג'י ניהל עסקים שונים בעיראק ומחוצה לה, ועם הזמן היה לאדם אמיד, מוכר ומכובד מאוד בקהילה בבגדד. הוא נשא לאישה את רשל ולזוג נולדה בת.
בשנת 1951 עלו למדינת ישראל הצעירה רעייתו של נאג'י ובתם דליה בת הארבע, והוא נשאר בעיראק כדי לא לזנוח את עסקיו. בתו דליה סיפרה: "אבי האמין, כמו כמה מאות יהודים אחרים, שעיראק ולא ישראל היא המולדת האמיתית שלו ולכן סרב לעזוב בשנת 1951, כשרוב היהודים ברחו מעיראק, אף על פי שהיה עד לזוועות שפקדו את אביו ואחיו, שנרצחו ללא עוול בכפם. הוא המשיך להאמין שזה היה אירוע מקרי והעיראקים לעולם לא יפגעו בו".
בשנים הבאות נאג'י עשה חיל בעסקיו, סיפרה בתו. היו בבעלותו בתים, אדמות, בית מלון ועוד. עסקיו היו חובקי עולם וכדי לנהלם צירף שותף ערבי, שניהל את העסק בלונדון. נאג'י הקפיד לשלוח למשפחתו מכתבים וכסף מדי חודש, בדרך כלל דרך מכרים או דרך בנק באנגליה, אך הצליח להיפגש איתם רק פעמיים - בשנת 1958 הם נפגשו בטורקיה, וב-1963 נפגשו בלונדון.
בשנת 1964 הורע מצבם של היהודים בעיראק, ונאסר עליהם לצאת אל מחוץ למדינה. "בשנת 1965 התחתנתי בישראל", סיפרה בתו של נאג'י, דליה, "משנודע לו על דבר חתונתי היה מאושר מאוד ולכבוד זה ערך מסיבת חתונה לידידיו הרבים בעיראק".
משנת 1965 נאג'י נכלא לסירוגין כמה פעמים ובכל פעם הואשם בפעילות ציונית ובריגול עבור ישראל, עבר עינויים ואחרי זמן מה שוחרר. המשיכה הבת בעדותה: "אחרי מלחמת ששת הימים, ב-1967, חיפש שלטון המהפכה בראשות סדאם חוסיין 'שעירים לעזאזל' כדי להפנות את זעם ההמונים הערבים עקב תבוסתם במלחמה עם ישראל. המיעוט היהודי שנותר בעיראק הפך להיות הקורבן, מה עוד שבצורה כזו גם ייפטרו השלטונות מהיהודים וגם רכושם יוחרם. כדי להכין את דעת הקהל למעשיהם האכזרים נגד היהודים החלה התקשורת ובמסגדים בתעמולה ארסית נגד היהודים בטענה שהם מרגלים לטובת ישראל ועוזרים לה באמצעים כספיים. יהודים רבים נאסרו ועברו עינויים קשים על מנת שיודו באשמות שווא אלו ...
ב-14.5.1969 הגיעו לביתו של נאג'י נערה ושוטר וביקשו ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה לזמן קצר בלבד, כדי לשאול כמה שאלות. הם הבטיחו לו שתוך זמן קצר ישוב לביתו. נאג'י הלך איתם בביטחון מלא כי לא היה לו מה להסתיר. אולם הדרך שבה נאסר הייתה רק לצורך הטעיה, מבחינתם גורלו נחרץ".
על ההמשך העידה קרובת משפחה של נאג'י שחייתה אז בעיראק: "בערב ה-7 באוקטובר 1969 סוהר הגיע לביתנו והודיע לנו קצרות: עומדים לתלות את נאג'י, ובקשתו האחרונה היא לפגוש אתכם. שבורים, מפוחדים, לא מאמינים למשמע אוזנינו, הזדרזנו אני ובני פרינס לבית הסוהר בבגדד. כשהגענו הבחנו בשמירה כבדה על בית הסוהר. שני סוהרים ליוו אותנו לחדר. ישבנו והמתנו, וכעבור כמה דקות נכנס לחדר נאג'י. לא הכרנו אותו, הוא היה כחוש, חלש, הוריד מחצית ממשקלו. פניו נפולות ועיניו כבויות, על ידיו אזיקים, ציפורניו עקורות.
משראה אותנו החל לבכות בכי קורע לב. סדרת העינויים הרסה אותו. הגבר החזק, יפה התואר, איש העולם, בכה. מי שהיה כמו אב לכולנו, בכה. הוא שב ואמר: איך ייתכן שעומדים לתלות אותי, אני חף מפשע, כל נאמנותי לעיראק לא הועילה לי, מנעו ממני הגנה, השופטים לועגים לכל מוצא פי".
ביום כ"ה בתשרי תש"ל (7.10.1969) הוצא נאג'י להורג בתלייה בכלא בבגדד. בימים הבאים החרימו השלטונות את כל רכושו בעיראק, ושותפו השתלט על הרכוש בלונדון.
בן 63 במותו. נאג'י הותיר אישה ובת בישראל. המדינה הכירה בו כהרוג מלכות.