אליהו, בן חביבה ועזרא נתן, נולד בעיראק בשנת תר"ס (1900). משבגר אליהו נשא אישה והוליד את רוחמה.
אחרי שנפרד מאשתו הוא נשא את שדרה בשנת 1933. בני הזוג גרו בעיר כרכוך עם ילדיהם: אביבה, עליזה, שושנה, מרגריט, ציון ורינה.
אליהו היה איש אמיד, אמין ומכובד, וכיהן כראש הקהילה בכרכוך. כינויו היה אליהו אל-ג'דיד (החדש). שאיפתו הייתה לעלות לארץ ישראל, ומשנת 1943 היה אליהו פעיל בתנועה הציונית המחתרתית בעירו. גם שתיים מבנותיו היו חברות התנועה.
אליהו פעל למען הקרן הקיימת והמגבית, ארגן את היהודים, עודד פעילות ציונית ופעל למען רכישת קרקעות בארץ ישראל.
בשנת 1948 נאסר אליהו בכלא בבגדד, וביום 8.2.1949 הוא נמצא אשם בפעילות ציונית, בקשרי מכתבים עם ישראל ובאיסוף תרומות למען הארץ במסגרת הקרן הקיימת. הוא נדון לחמש שנות מאסר ולתשלום קנס בסך 5,000 דינר, ומשלא יכול היה לשלם את הקנס הוחרם רכושו הרב ונמכר ע"י השלטונות. במהלך המשפט ובמאסר אחריו אליהו עבר עינויים קשים בכלא המרכזי בבגדד, ומצבו הידרדר עד מותו ביום ה' באב תשי"א (7.8.1951). בן 51 היה במותו.
משנעצר אליהו הוא דרש מרעייתו שתעלה לישראל עם הילדים, כדי שלא יציקו להם. זמן מה אחרי הגיעם נודע לה דבר מותו והיא התמוטטה ואושפזה בבית חולים לתקופה, עד שהחלימה.
אליהו הוכר בארץ כהרוג מלכות.