יעקב אטרקצ'י ז"ל

יעקב, בן שמואל ולולו אטרקצ'י, נולד בעיראק בשנת תרפ"ב (1922). הוא גדל בעיר בצרה.
בסוף שנת 1940, לאחר סיום לימודיו התיכונים בבצרה, נסע יעקב להמשיך את לימודיו בבית הספר האמריקאי בלבנון. אך עם עליית המשטר הפרו נאצי בעיראק באפריל 1941 והפרעות שהתחוללו ביהודי המדינה (הפרהוד) הוא נאלץ להפסיק את לימודיו והצטרף, עם שאר המשפחה שנשארה בעיראק, לנסיעה לבומביי שבהודו.
לאחר כשנתיים של שהות בהודו, ועם שוך הפרעות ביהודי עיראק, המשפחה החליטה לחזור לעיראק.
המשפחה החזיקה בבית כנסת משלה וניהלה חברה בשם "יעקב אטרקצ'י בע"מ". בבעלות החברה היו קרקעות לגידולי דקלים של תמר (אזור דרום עיראק שופע בהם) ומפעל אריזה לתמרים. החברה עסקה ביצוא תמרים ודבש תמרים, וכמו כן עסקה ביבוא ויצוא של בדים, בעיקר עם המדינות הודו וסין.
עם הרחבת הפעילות העסקית של המשפחה הוחלט לפתוח סניף חדש בעיר הבירה בגדד, ושניים מהשותפים הוותיקים נסעו לבגדד עם משפחותיהם, לנהל את הסניף שם. עם השינוי בעסקי החברה הוחלט להכניס את יעקב כשותף, והוטל עליו לעסוק בפעילות החברה באזור בצרה. משרדי החברה הראשיים היו בשוק המרכזי של העיר בצרה, ובאותו מקום היו גם המחסנים (שהכילו את הבדים המיובאים).
בשנת 1947 נשא יעקב לאישה את אלברטין. בני הזוג גרו בבצרה, נולדו להם שישה בנים ובת אחת. יעקב היה איש משפחה מסור, שלא חסך דבר בטיפול בבני משפחתו. הוא היה מעורה מאוד בחברה בכלל, ובקהילה היהודית של בצרה בפרט.
עם עליית משטרם של אחמד חסן אל בכר וסדאם חוסיין לשלטון בעיראק ביולי 1968, ולאחר התבוסה של חיל המשלוח העיראקי שישב בירדן במלחמת ששת הימים, הוחלט "לטפל" ביהודי עיראק.
ביום שישי י"ז בחשוון תשכ"ט (8.11.1968) בשעה 6:30 בבוקר פשטה המשטרה החשאית עם כמה חיילים על ביתו של יעקב וערכה בו חיפוש מדוקדק, כולל שימוש במגלה מתכות. בסופו של החיפוש, אף כי לא נמצא דבר, נעצר יעקב בטענה של "תשאול בלבד והוא ישוחרר עוד כמה שעות". אך לשלטונות העיראקים היו תכניות אחרות, ובאותו יום הם הטיסו את יעקב לכלא הקשה ביותר בעיראק, כלא "קצר אלנהאיה" (ארמון הקץ) הנמצא בעיר הבירה, בגדד.
בכלא הואשם יעקב בריגול כולל אחזקת מכשיר קשר ושהוא אף שימש כאיש הקשר של "החוליה" יחד עם עוד כמה יהודים שנעצרו.
למחרת מעצרו, בשבת י"ח בחשוון תשכ"ט (9.11.1968), יעקב הוצא להורג בכלא אחרי עינויים קשים ולאחר שסירב להודות בריגול ולהפליל את חבריו היהודים שהיו בכלא.
יעקב היה בן 46 במותו. הוא לא הובא לקבר ישראל - השלטונות לא מסרו את גופתו, טענו שהוא ברח ואף נגזר עליו עונש מוות שלא בפניו, כולל החרמת כל רכושו.
בשנת 1971 אלמנתו וילדיו של יעקב החליטו לברוח מעיראק דרך איראן ולעלות לישראל. כאן יעקב הוכר כהרוג מלכות.