נהוג להתייחס לשכר כתמורה היחידה לעבודה, אולם אף שהשכר מהווה תמורה עיקרית, אין זו התמורה היחידה: תמורה לעבודה הוא מושג רחב יותר הכולל גם מערכת הטבות שנותן המעסיק בצד השכר, כגון פנסיה, קרן השתלמות, אחזקת רכב ועוד.
במהלך העשור האחרון גדלו הוצאות המעסיקים על הטבות נלוות לשכר, ומערכת ההטבות בצד השכר הלכה והתרחבה במדינות רבות בעולם. לכן אין זה מפתיע כי נושא זה מיקד את תשומת ליבם של חוקרים רבים.
מטרת מחקר זה להרחיב את היריעה בנושא הטבות נלוות לשכר ותנאי העבודה של העובדים השכירים, והוא מתבסס על נתוני הסקר החברתי 2003 שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מממצאי המחקר עולה כי התפלגות הטבות המעסיק בקרב השכירים אינה שוויונית, ועובדים בשכר נמוך אינם מפוצים על שכרם באמצעות הטבות. עוד עולה כי סיכוייהם של עובדים ליהנות מהטבות שונות גדלים עם העלייה ברמת שכרם.
ממצאים בנוגע לתנאי עבודתם הסביבתיים של העובדים, המתבטאים בחשיפה למפגעים סביבתיים, מראים כי עובדים ברמות שכר גבוהות עובדים בתנאי עבודה טובים יותר לעומת עובדים ברמות שכר נמוכות. כמו כן, עובדים מבוגרים עובדים בתנאי עבודה טובים יותר מעובדים צעירים, נשים עובדות בתנאים טובים יותר מגברים, ולבסוף, עובדי ענף תעשייה עובדים בתנאים טובים יותר מעובדי ענפי חקלאות ובינוי.