חוק ביטוח אבטלה נכנס לתוקף בינואר 1973. לדמי אבטלה זכאי מובטל שכיר שהשלים תקופת אכשרה כמוגדר בחוק, שמלאו לו עשרים שנה והוא טרם הגיע לגיל פרישה, ואשר אין בידי שירות התעסוקה עבודה מתאימה להציע לו. חייל משוחרר זכאי לדמי אבטלה בשנה ראשונה לאחר שחרורו גם ללא תקופת אכשרה. החל ב-1995, מובטלים עד גיל 35 חייבים לקבל כל עבודה שמוצעת להם גם אם אינה "מתאימה" להם.
דמי האבטלה נגזרים משכרו של המובטל בשלושת החודשים שקדמו לאבטלה, בשיעורים הולכים ופוחתים עם הגידול בשכר.
משנת 1999 דמי האבטלה המרביים אינם עולים על השכר הממוצע לפי חוק בחמשת חודשי האבטלה הראשונים ועל 2/3 מהשכר הממוצע לפי חוק מן החודש השישי ואילך.
דמי אבטלה משולמים למשך תקופה מרבית של 50, 67, 100, 138 או 175 יום (בהתאם לגיל ולמצב המשפחתי של המובטל). חייל משוחרר זכאי לתקופה מרבית של 70 יום (עד 1994 התקופה המרבית לתשלום לחייל הייתה 138 יום).
החל בינואר 2002 הוגבלו משך התשלום וגובה התשלום למובטלים חוזרים. החל ב-יולי 2002 הוחמרו תנאי זכאות לקבלת דמי אבטלה. תקופת האכשרה הנדרשת היא 12 מתוך 18 חודשים במקום 6 מתוך 12 חודשים. החל ביולי 2007 חייל משוחרר חייב בתקופת אכשרה כדי להיות זכאי לדמי אבטלה. תקופת האכשרה עבור החייל היא מחצית התקופה הנדרשת ממובטל שאינו חייל.
מענק לחייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת
במסגרת ביטוח אבטלה, משנת 1982 משולם מענק מיוחד לחיילים שהשתחררו משירות סדיר ושעבדו בעבודה מועדפת (כמוגדר בחוק). ב-1988 הורחבה הגדרה זו וכללה גם עבודה נדרשת, עם תנאים מגבילים.
הנתונים על מקבלי דמי אבטלה מוצגים לפי חודש האבטלה. בנתונים על תשלומים ומקבלים נכללים זכאי דמי אבטלה המשתתפים בקורסים להכשרה מקצועית. הנתונים על תשלומי דמי אבטלה מופיעים בפרק "כללי".
השכר ערב האבטלה הוא השכר הקובע לחישוב דמי האבטלה.
דמי אבטלה ממוצעים ליום מחושבים ביחס לשכר המובטל ערב האבטלה ובהתאם לשכר הממוצע. מינואר 2006 הוחלף השכר הממוצע בסכום הבסיסי 3.