דוח הערכה המסכם את תוכנית אי"ל (אני יכול להצליח), שפעלה בין השנים 2012-2009 בשתי זרועות במקביל – במרכז לקויות למידה בבית חולים שניידר ובתיכון עירוני ט' בתל אביב. יזמה והגתה את התוכנית ד"ר דפנה קופלמן-רובין, מנהלת מרכז לקויות למידה בבית חולים שניידר, בשיתוף ד"ר יהודית אלדור, מנהלת גף לקויות למידה של משרד החינוך. את התוכנית הפעילו שפ"י (השירות הפסיכולוגי ייעוצי), הפיקוח העל-יסודי של מינהל החינוך בעיריית תל אביב וצוות בכיר מהמטה של משרד החינוך.
התוכנית התמקדה בבני נוער מכיתות ז' בחינוך הממלכתי הרגיל אשר אובחנו כבעלי לקויות למידה בסיכון עם הפרעות פסיכיאטריות נלוות או גורמי חוסן חסרים – אישיים ומשפחתיים. התוכנית שמה לה למטרה לקדם התפתחות תקינה מבחינה לימודית, רגשית וחברתית של תלמידים בעלי לקויות למידה בסיכון גבוה במיוחד, לחזק את היכולת של הוריהם, של צוותי החינוך העובדים עימם ושל הגורמים הפסיכולוגים והרפואיים המטפלים בהם, ולספק את התמיכה הדרושה להם בתהליך התבגרותם והשתלבותם בחברה.
במהלך התוכנית הוגדרו קריטריונים הנוגעים להיבטים רגשיים ומשפחתיים הן ברמת הסיכון והן ברמת החוזקות – תחומי החוסן, ופותחו והותאמו פרוטוקולים מפורטים של טיפול בתלמידים. בנוסף תועדו ביסודיות כל מפגשי ההכשרה של הצוותים חינוכיים, היועצים והמורים בבית הספר העירוני ט' – ימי עיון והשתלמויות שהתמקדו בהיבטים הקשורים בקשר מורה-תלמיד ובאסטרטגיות למידה בהתאם לדיסציפלינה, תוך הפקת לקחים והכנסת שינויים נדרשים.
בתחילת התוכנית אובחנו תלמידים בעלי לקויות למידה בסיכון שמבקרים באופן סדיר בבית הספר ואשר הביעו נכונות לקבל עזרה ומשפחתם היתה מוכנה לשתף פעולה – 44 מאזור המרכז, שאובחנו במרכז לקויות למידה בבית החולים שניידר, ו-47 שאובחנו בבית ספר עירוני ט' בתל אביב. לכל תלמיד נבנתה תוכנית אישית בהיבטים לימודיים ורגשיים.
תוכנית אי"ל בנויה על תפישה שלפיה חייב להתקיים קשר הדוק בין תלמיד, הורה ומורה. התלמידים בתוכנית הם חלק אינטגרטיבי משכבה ולא קבוצה מוגדרת ומובדלת, ומחנכי הכיתה הם גם הcase managers של הילדים בכיתתם. כך נשמר הרצף בין דמויות הפועלות מול התלמידים בחיי היומיום של בית הספר. בנוסף, צוות רב- תחומי ורב-מערכתי מקיים ליווי ומעקב לאורך כל התוכנית.
התוכנית התבססה על שישה מנבאי הצלחה – התמדה, מודעות עצמית לטווח קצר וארוך, רשתות תמיכה, יוזמה אישית ועמדה פעילה והתמודדות עם מצבי לחץ. ברמת התלמיד נבדקו גם פרמטרים של מוטיבציה ושיפור בהישגים, שיפור בדימוי העצמי, תחושת מסוגלות וירידה בהתנהגות לא רצויה. ברמת המורים נבדק שינוי בתפיסתם את התלמיד וברמת ההורים נבדקה רמת המוטיבציה ושביעות הרצון ואיזה כלי היה יעיל ותרם בעיניהם לקידום ילדם.
בסיום התוכנית ניכרה השפעה חיובית על בית הספר בכלל ועל קבוצת ה- CMבפרט. התוכנית תרמה להתפתחותו המקצועית של הצוות הטיפולי, עוצבה פונקציה של ה case manager, התפתחה הכרה בחשיבות המרכיב הרגשי בטיפול בילדים בעלי לקויות למידה, הועמקה ההיכרות עם התחום, נרכשו כלים מקצועיים למעקב אחר התלמידים וחל שיפור בקשר מורה-תלמיד. בקרב התלמידים חלה עלייה במוטיבציה ללמידה ובמוכנות להשקיע, סגנון השיח השתנה לטובה, ההישגים הלימודיים והחברתיים השתפרו וכן גם הקשר עם ההורים ומצב הרוח, השתפרו גם יכולת הארגון והיכולת להציב מטרות וחלה עלייה בביטחון עצמי וביכולת הסינגור העצמי. הרוב המכריע של ההורים הביעו שביעות רצון גבוהה מהתוכנית ודיווחו על הבנה גדולה יותר של הקשיים של ילדם.