אוכלוסיית המבוטחים מחולקת מבחינת אופן הגבייה לשני סוגי מבוטחים: שכירים ולא שכירים.
המוסד לביטוח
לאומי מופקד על גביית דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות מעובדים שכירים (באמצעות מעסיקיהם), מעובדים עצמאיים, ממבוטחים לא שכירים וממי שאינם עובדים. שיעור דמי הביטוח משתנה בהתאם לגובה השכר - אנשים שהכנסתם נמוכה משלמים סכום נמוך ממי שהכנסתם גבוהה יותר.
ב-2009 היו 2,820,000 שכירים מבוטחים בביטוח הלאומי, והם הועסקו בידי 225,690 מעסיקים ו-356,420 עצמאים. ב-2010 הייתה עלייה של 3.5% במספר המבוטחים והוא הגיע ל-2,920,000 שכירים שהועסקו בידי 234,750 מעסיקים ו-366,980 עצמאים.
המעסיקים והממשלה משתתפים גם הם במימון מערכת הביטוח הלאומי. נוסף על כך, יש למוסד לביטוח לאומי הכנסות עצמאיות מריבית על השקעות.
המוסד לביטוח לאומי גובה את דמי ביטוח הבריאות ומופקד על חלוקת הכספים בין קופות החולים ועל ניהול שוטף של קובץ המבוטחים בביטוח בריאות.
בשנת 2009 סך כל התקבולים לענפי הביטוח הלאומי הסתכמו בכ-54.0 מיליארד ש"ח. כ-48.6% מהם באים ממקורות עצמאיים, וכ-51.4% מקורם בתקציב המדינה. בשנת 2010 סך כל התקבולים לענפי הביטוח הלאומי הסתכמו בכ-56.5 מיליארד ש"ח. כ-53.9% מהם באים ממקורות עצמאיים, וכ-46.1% מקורם בתקציב המדינה.
תקבולי הביטוח הלאומי כוללים: סך כל דמי ביטוח שנגבו; הקצבת אוצר המדינה לפי חוק הביטוח הלאומי לענפים מסוימים כגון ילדים וזיקנה; תקבולים לפי הסכמים וחוקים אחרים למימון גמלאות המשולמות שלא לפי חוק הביטוח הלאומי; ופיצויים מצד שלישי לפי חוק הביטוח הלאומי.
![]()