מחקרים רבים מצביעים על פערים בהשכלה, בשיעורי התעסוקה ובהכנסה בין אנשים עם מוגבלות לאנשים ללא מוגבלות. אחד הכלים המרכזיים לצמצום הפערים הללו הוא השיקום המקצועי. אף על פי כן, בספרות המקצועית, המחקרים הבוחנים את תוצאותיו והשפעותיו של השיקום המקצועי מעטים (Markussen & Roed, 2014).
מחקר זה מתבסס על מידע מנהלי מקיף, המאפשר מעקב אחר אנשים עם מוגבלות שהשתתפו בתוכניות שיקום מקצועי בביטוח לאומי (להלן: השיקום). לצורך בדיקת השפעת השיקום, נבחנו שלושה משתנים: השתלבות בעבודה, התמדה בעבודה ורמת שכר. בסך הכל נבחנו 103,690 פניות של 88,286 אנשים שונים אשר השתתפו ב-164,315 תוכניות שיקום שונות שהסתיימו בשנים 2012-1999.
מחקר זה הוא הראשון מסוגו בישראל, ותרומתו בכמה היבטים: (א) מעקב ארוך טווח על פני יותר מעשור אחר מסיימי התוכניות. (ב) בחינת אוכלוסייה רחבה הכוללת לא רק מקבלי קצבאות נכות אלא גם אנשים עם מוגבלות שאינם זכאים לקצבה אך עומדים בתנאי הזכאות לשיקום. (ג) השוואה בין מי שנפגעו בעבודה, מי שנפגעו בפעולות איבה ומי שחלו או נפגעו בנסיבות אחרות. (ד) זיהוי המאפיינים של הפונים לעזרת השיקום, שאינם משתתפים בפועל בתוכניות.
להלן הממצאים הבולטים במחקר:
- השיקום תרם להשתלבות בעבודה, להתמדה בעבודה ולרמת השכר: 65% מהפונים השתלבו בעבודה בתוך שנתיים, וללא הגבלת פרק הזמן מסיום השיקום שיעור המשתלבים היה 73%. בעשור האחרון חלה עלייה של כ-10% בשיעור ההשתלבות בעבודה של מסיימי תוכניות שיקום. בולטת במיוחד תרומתן של התוכניות לאנשים ללא ניסיון בתעסוקה.
- לתוכניות הניתנות במסגרות אוניברסליות (בשוק החופשי) תרומה גבוהה יותר לסיכוי להשתלב בעבודה, להתמדה בעבודה ולרמת השכר לעומת שיקום במסגרות סגרגטיביות (מסגרות נפרדות לאוכלוסיית היעד). התוכנית להשכלה גבוהה זוהתה כבעלת התרומה הגבוהה ביותר למשתתפיה ואילו משתתפים בתוכניות טרום שיקום היו בעלי הסיכוי הנמוך ביותר להשתלב בעבודה.
- לסוג המוגבלות השפעה על הסיכוי להשתלב בתוכניות שיקום או בעבודה: לבעלי מוגבלות מלידה סיכוי רב יותר להשתלב לעומת בעלי מוגבלות שלא מלידה. לסוג המוגבלות וחומרתה השפעה על הסיכוי של מקבלי קצבת נכות כללית להשתלב בעבודה.