דוח זה מציג את שיטת המחקר והממצאים מסקר הביטחון התזונתי השני, שנעשה בשנת 2012, וכלל 6,300 משפחות (כהגדרתן בסקר, ראו להלן). הסקר הארצי הראשון נעשה שנה קודם לכן, ב-2011, וכלל כ-5,600 משפחות. בשני הסקרים המשפחות תושאלו בטלפון.
על-פי הממצאים, 81.2% מתושבי ישראל חיים בביטחון תזונתי ו-18.8% חיים באי-ביטחון תזונתי, 8.6% בהם באי-ביטחון תזונתי ניכר. כ-55% מהמשפחות החיות באי-ביטחון תזונתי נעזרות ברמות שונות בגורמי סיוע, רובם המכריע בארגוני סיוע, כדי לשפר את מצב הביטחון התזונתי שלהן. הממצאים מורים על התאמה גבוהה בין שיעורי האי-ביטחון ושיעורי העוני המחושבים בדוח העוני והפערים החברתיים לקבוצות אוכלוסייה שונות. עוד עולה מהנתונים כי תופעת האי-ביטחון התזונתי בולטת במשפחות גדולות (שבהן 4 ילדים ויותר), במשפחות ערביות ובמשפחות חד-הוריות: קרוב לכמחציתן של הקבוצות הללו נמצאות באי-ביטחון תזונתי. עם זאת, במשפחות היהודיות החרדיות רמת האי-ביטחון התזונתי נמוכה בהשוואה למצבן הכלכלי – רובן, כ-3/4, חיות בביטחון תזונתי. גם בקרב הקשישים נמצאה רמת אי-ביטחון תזונתי נמוכה למדי – 11.0%.
כ-22% מהמשפחות המקבלות קצבאות מביטוח לאומי חיות באי-ביטחון תזונתי וכ-14% באי-ביטחון תזונתי ניכר. הבולטות בהן הן משפחות המקבלות גמלה להבטחת הכנסה וקצבת נכות.
בדומה לנתוני העוני הארציים, מתברר כי בירושלים ובצפון קיימת רמת האי-ביטחון התזונתי הגבוהה ביותר, כ-26% וכ-28% בהתאמה (המצב אף חמור יותר כשמדובר בנפשות – כ-33% בשניהם), ובילדים – 39% ו-43% בהתאמה. לעומת זאת בתל אביב ובמרכז שיעור המשפחות הנמצאות במצב של אי-ביטחון תזונתי נמוך ביותר – כ-14%.