עם הקמת המוסד לביטוח לאומי, באפריל 1954, התברר עד מהרה למינהלת הביטוח הלאומי שיש צורך במיכון הנתונים בשל הכרטסת הגדולה של כל האזרחים בני 18 – 65 שהביטוח הלאומי קיבל ממרשם התושבים ומשרד הפנים.
מטרת "השירות לארגון ומיכון", כפי שהוגדרה באותם ימים הייתה "שמירת זכויות המבוטחים". לכן את החשיבות המרכזית, תפסה כרטסת המבוטחים.
בסוף שנת 1958 הביטוח הלאומי שילם כ-10,000 קצבאות, והכין למשרד הסעד תשלומים לנזקקי סעד (כדוגמת קצבאות זקנה).
בשנת 1960 הוחל בתשלום אחת לרבעון של קצבאות ממ"י (משפחות מרובות ילדים). לביטוח הלאומי החלו לזרום תביעות לתשלום קצבת ממ"י. העיבוד בקצבה זו היה קשה ומורכב ביותר, מאחר שהיה צורך להתחשב בשינויי הביניים שהתקבלו במשך הרבעון.
בנוסף לכך עסק השירות גם בכרטסת המעסיקים ועוזרות בית וכן בסטטיסטיקות הגבייה, תביעות לקצבאות, תשלומי קצבאות וחישובי אקטואריה.
באותה התקופה שירות המיכון היה מחולק לשלוש קבוצות עובדים:
- עובדות ניקוב - עובדות שישבו ליד מכונה עם המסמכים המקוריים וניקבו את הכרטיסים על פי פורמט מוגדר מראש.
- מפעילים
- פקידים (יחידת אימות)
יחידה נוספת שניצניה אז רק החלו לפרוח היא יחידת הפיתוח שהתפתחה מאוחר יותר להיות "אגף תכנון תכנות"
אמצעי הקלט ואכסון הנתונים היו אז כרטיסים מנוקבים, והפלט היה כרטיס מנוקב או תדפיס.