הפרוייקט הראשון שפותח במוסד היה בניית כרטסת מבוטחים שבסיסה היה העתק מכרטסת האוכלוסין, כפי שהתקבלה ממרשם התושבים.
המידע שהגיע לשירות הכיל מידע על עובדים, על תנועות עובדים ממקום עבודה אחד למשנהו שהגיע ממעבידים ועצמאים (והכיל גם מידע על שכירים). קצב העברת המידע גדל והביא לגידול הכרטסת וכתוצאה מכך לגידול במספר הנקבניות והמפעילים.
לא ניתן היה לעבד את הכרטסת באמצעות הציוד הקונבנציונאלי הקיים. על כן, מנהלת המוסד החליטה בשנת 1961 למחשב את הגבייה ולאתר לצורך כך מחשב מתאים.
הוחלט להשתמש במחשב מתוצרת IBM 1401 שעובד בשיטת CARD SYSTEM (קורא כרטיסים מנוקבים),
במקביל הוקמה יחידת הבקרה שבתחילה עסקה רק בנושא האימותים אך עם בוא המחשב והסבת הגמלאות למחשב, החלה היחידה לעסוק בבקרת תדפיסי הפלט ומציאת שגיאות מחשוב.
בשנת 1962 הוחל בבניית הבניין למשרד הראשי (הבניין הנוכחי) שיכלול גם אולם מחשב. בד בבד, הוצאו מכרזים חיצוניים לעובדים שיודרכו לעבוד עם מחשב.
בשנת 1964 הסתיימה בניית הבניין החדש של המוסד (הבניין הנוכחי) והגיע למוסד מחשב 315 NCR שנבחר ע"י ההנהלה כתואם את צרכי המוסד.
התנאים להכנסת המחשב היו: רצפה צפה, תקרה אקוסטית ומיזוג אויר. העובדים חייבים היו להכנס לאולם המחשב עם נעלי גומי מיוחדות כדי לא להכניס אבק. מובן שרק תוכנית אחת רצה על המחשב ולמפעילי המשמרת הייתה השפעה רבה על תכנית העבודה ועל הספק המחשב
מחשב זה כלל: יחידת עיבוד מרכזית, יחידת זיכרון 10K slabs, 2 כונני סרטים מגנטיים, 2 כונני כרטיסים מגנטיים, קורא סרטים מנוקבים, קורא כרטיסים מנוקבים ומדפסת.
מדפסת המחשב הייתה מסורבלת וכבדה וראש ההדפסה הוחלף מעברית לאנגלית וחזרה בעזרת מנוף בתהליך שערך כעשר דקות.
מערכת ההפעלה של המחשב הייתה שזורה בתוך התכנית. כשהיה צורך בהרצת התוכנית, המפעיל היה מרכיב את הסרטים המתאימים על כונני הסרטים, את ראש המדפסת עם הנייר הנכון במדפסת ואת הכרטיסים שהכילו את המנה שנוקבה ביחידת הניקוב בקורא הכרטיסים, ורק אז היה מרכיב את סרט הנייר המנוקב שעל התכניתן היה לספק, בקורא הסרטים המנוקבים, ולוחץ על כפתור ה-LOAD שהיה טוען את התכנית לזכרון ומפעיל אותה.
בתקופה זו הגה אחד ממנהלי המוסד רעיון שכדאי לבחון שימוש במחשב לצורך תשלומי גמלאות זקנה ושארים וילדים. הרעיון תפס והנושאים מוחשבו, המיכון הקונבנציונאלי יצא מהמוסד ועידן המיחשוב התחיל.