תמצית

מגמת החקיקה ברוב המדינות שנותחו לעיל היא לצמצם את מספר מקבלי קצבת נכות באמצעות החמרה בתנאי הזכאות או באמצעות עידוד הנכים להשתת בכוח העבודה ,שכן התפיסה הרווחת היא שיש להדגיש את הפוטנציאל התפקודי של הנכה ולא את מוגבלותו .ביטוי להדגשת יכולת הנכה להשתלב במעגל העבודה ניתן לראות במעמדו המרכזי של יועץ תעסוקה בתהליך קביעת הזכאות לקצבה במרבית המדינות .זהו אד הבקיא בהיצע של מקומות העבודה התואמות את כושרו השיורי של האדם עם הנכות .בישראל תהליך קביעת כושר ההשתכרות אינו כולל מבחן תעסוקה ,שעל פיו ניתן לקבוע את הפוטנציאל של שוק העבודה בעבור הנכה .כמו כ החקיקה בישראל ,לפחות עד שנת  2004, שיפרה את תנאי הזכאות לקבלת קצבת נכות ,ובייחוד לנכים הקשים ביותר .

הנתונים שהובאו בסקירה משקפים בדרך כלל את המדיניות הנהוגה בכל אחת מהמדינות - כלומר הקלה בתנאי הזכאות לקצבת נכות הביאה לגידול במספר מקבלי קצבת נכות .לעומת זאת החמרה בהם וגם מדיניות המעודדת השארת אנשים במעגל העבודה הפחיתה את היקף הזכאי לקצבה. בבריטניה לדוגמה ,עד אמצע שנות ה 90 המדיניות שהונהגה הייתה להקל על הנכים (הרופא היה מטעם הנכה וכך ניתן היה לקבל קצבה במהל חיפוש עבודה). הנתונים מתקופה זו מצביעי על כך ששיעור הגידול בקבלת קצבת נכות הסתכם בכ- 3% בשנה ,הרבה מעבר לגידול הטבעי של האוכלוסייה .מאמצע שנות ה 90 הוחמרו תנאי הזכאות (הרופא לדוגמה היה מטע ביטוח לאומי ולא מטע התובע .וכך קבלת קצבה הותנתה במבחן תפקודי ולא רק רפואי). במקביל אנשי אלה עודדו לצאת לעבודה בעזרת יועץ תעסוקה. הנתונים מלמדים על כך כי שיעור מקבלי קצבת נכות עד לשנת 1999 הופחת עד לכדי גידול שלילי ,ומאז הגידול משק פחות או יותר את הגידול הטבעי של האוכלוסייה.

 .

דוגמה זאת מלמדת בין השאר על התפקיד המרכזי של יועץ מומחה לשוק העבודה בתהליך שילובו של אדם עם מוגבלות במעגל העבודה .ברוח זו יש מקום להמליץ על הכללתו של יועץ שכזה בצוות המעורב בתהליך קביעת הזכאות בישראל .